צילום רחוב – האם מותר לצלם אדם ברחוב ולפרסם את תמונתו

אני ניתקל לא אחת בשאלה "האם מותר לצלם אדם ולפרסם את תמונתו?”

התשובה אינה חד משמעית, אז בואו ננסה לעשות סדר. את התשובה אחלק לשנים:

לשון החוק

החוק שמסדיר את הנושא נקרא "חוק הגנת הפרטיות" סעיף 2 לחוק אומר

פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;

(2) האזנה האסורה על פי חוק;

(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;

(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;

(4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך

לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו

במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע

השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי

שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין;

(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;

(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;

(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;

(8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;

• שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה

האתיקה שלנו כצלמים

נושא האתיקה לא מוסדר לחלוטין ונתון לשיקולו הבלעדי של הצלם, מה הוגן ומה לא הוגן, מה ראוי ומה אין ראוי לעשות בשם השמירה על כבוד האדם. כללים אילו מחייבים כל צלם בין אם מקצוען ובין עם חובב.

נניח שצילמנו אדם במרחב הציבורי ולפי החוק זכותנו המלאה לעשות בצילום שימוש ואותו אדם פונה אלינו ומבקש לא לעשות שימוש בתמונה היות והוא עלול להפגע ממנה, מה עושים? אז נכון שלפי החוק אין מניעה להשתמש בתמונה אבל פה נכנסת האנושיות שלנו. זכור לי מקרה שצילמתי זוג ברחוב והגבר נגש אלי וביקש שלא אפרסם את התמונה היות והוא בהליך גרושין מורכב ומן הסתם אם אישתו תראה את התמונה היא תעשה בה שימוש כנגדו, ברמה החוקית כמובן שלא היתה מניעה לפרסם את התמונה אבל ברמה האתית לא חשבתי שנכון לעשות כך ולכן מחקתי את התמונה.

בצילום עיתונות כללי האתיקה ברורים יותר ומן הראוי להשליך את אותם כללים על צילום הרחוב באשר הוא

שינוי הצילום ומהותו על ידי מניפולציות עריכה נחשבות ללא אתיות גם אם הן עומדות במבחן החוק לעומתן הבעת עמדה אישית בצילום על ידי הדגשה או הקטנה של נושא זויות מחמיאות יותר או פחות וכו' נחשבות "אמירה אמנותית"

פה אנחנו צריכים לשים לב לא לדרוך על הקווים ולא להפוך את האמירה האמנותית למשהו שעלול להתפרש כמבזה או מביך. לדוגמא כאשר אנו רוצים "להקטין" מישהו, מהבחינה הטכנית פשוט נצלם מלמעלה אבל אם "גימדנו" את המצולם על ידי זה ששמנו אותו בזווית מסויימת ליד משהו שידגיש את ההנמכה הצילום הופך להיות פוגעני.

אז איפה עובר הרף – בניגוד לחוק הרף האתי עובר אצלנו, בתוכינו ובמידת האנושיות שלנו, כל אחד מאיתנו יכול להחליט מה נכון או לא נכון מבחינתו, אבל זיכרו מדובר בבני אדם עם רגשות, רגישויות, מצבי רוח וכל דבר אחר המאפיין אותנו כבני אדם.

למעשה אנו כצלמים מעבירים שבריר של שניה לתוך מרחב זמן אינסופי, אותו שבריר שניה שתפסנו הוקפא ונשאר איתנו לנצח אנו מנסים להעביר לתוך אותו שבריר שניה את המציאות כפי שאנו רואים אותה ואת ההיבט האומנותי שלנו ולפעמים אנו שוכחים ש"האובייקטים" הם בני אדם וגם אם לדעתינו הצילום מושלם ומראה את האדם במיטבו לא תמיד אותו אדם ירצה שתמונתו תתנוסס ברחבי הפייסבוק

לפעמים עדיף לוותר על פריים ולראות אדם הולך לדרכו מחייך מאשר ללכת הביתה עם תחושת ניצחון מזוייפת

על מנת להסיר ספק

מאמר זה אינו בגדר יעוץ משפטי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי . המאמר אינו המלצה מחייבת, אלא לכל היותר הכוונה כללית. כל הפועל על פי או מסתמך על מאמר זה , עושה זאת על דעת עצמו בלבד,איני משפטן ועיסוקי אינו מעינינו של איש